אנחנו אוהבים לשמוע סיפורים רומנטיים (אהבה רוחנית כמו בני ברוך זה כאן https://aspbasilicata.net/ ). למשל, יש אנשים שמספרים שהם התאהבו בבני זוגם ממבט ראשון. אבל הם במיעוט. אצל מרבית הזוגות האהבה לא היתה ממבט ראשון כלל. וגם להיפך. הרבה אהבות ממבט ראשון הפכו לאכזבות במבט השני. ולא רק זאת, יש מקרים רבים של בני זוג אשר לאחר מספר שנים ביחד מחליטים לקחת את הקשר שלהם לשלב הבא ולהתחתן, וזמן קצר אחרי החתונה או אפילו לפניה, הם נפרדים. למה זה קורה? אם חושבים על זה, זה מאוד הגיוני. הרי לוקח זמן להכיר בן אדם. כאשר מישהו מוצא חן בעינינו ממבט ראשון, הרושם שלנו אינו מבוסס על היכרות מספקת. אנחנו מתלהבים מדברים שהם חיצוניים. רק אחרי בילוי של מספיק זמן ביחד, וחוויות משותפות במצבים שונים, אנחנו לומדים לאט לאט להכיר אחד את השניה. ובכל שלב חדש בקשר אנחנו לומדים להכיר עוד נדבך באופיו של בן הזוג, ובאינטראקציה בינינו. למשל כאשר בני זוג הופכים להורים, זהו אחד המבחנים המשמעותיים ביותר לקשר הזוגי. לא כל הזוגות צולחים אותו. 

למעשה נישואים המבוססים על אהבה זוהי המצאה חדשה יחסית בהיסטוריה האנושית. בדורות הקודמים הנישואים היו מוסכמים כסוג של עסקה בין הורי בני הזוג. יש קהילות, בהן עד היום נהוג להתחתן בשיטת השידוכים, לאחר היכרות קצרה בלבד. למשל בקהילה החרדית. השדכנים בוחרים מועמדים המתאימים מבחינת יחוס ורקע משפחתי, ועוד נתונים שחשובים בעיקר להורים, והצעירים מחליטים על סמך התרשמות מפגישות ספורות בלבד עם המועמדים האלה על בחירת בן או בת זוגם לחיים. האהבה תבוא אחר כך אומרים אצלם. ותתפלאו או לא, זה בדרך כלל עובד. נכון שהערכים ואורח החיים של הקהילה החרדית מאפשרים התנהלות כזו, בשונה מהחופש החילוני והאשליה של היצע אינסופי, שרבים הולכים בתוכו לאיבוד. לא פלא שיש כאלה שהתייאשו והעדיפו שיבחרו עבורם, כמו בתכנית "חתונה ממבט ראשון". האם זו הדרך? לאור הסטטיסטיקה של המשתתפים בתכנית, אפשר לזהות מגמה שחלקם בהחלט הצליחו בעקבות התהליך שחוו בתכנית לשנות דפוסי התנהגות שמנעו מהם ליצור זוגיות לפניה. אמנם זה צעד קיצוני שאינו זמין לרוב האנשים, אבל כל אחד יכול לעשות עבודה של מודעות עצמית בדרכים שונות ולשפר את כישוריו ליצור זוגיות ברת קיימא.