לא נעים להגיד, אבל טבע האדם הוא אגואיסטי. זה טבעי לגמרי לחשוב בראש ובראשונה על עצמנו ונדאג קודם כל לצרכי הקיום שלנו ושל הקרובים לנו. אם קיבלנו חינוך טוב או שגדלנו במקום תרבותי, יש סיכוי יותר גדול שנשתדל לדאוג לצרכים ולמאוויים שלנו שלא על חשבון אחרים, לפחות לא באופן גלוי. למרבה הצער, מאז ומעולם קיימת במין האנושי אכזריות רבה בין בני אדם, בין לאומים, כלפי בעלי חיים, ניצול של חלשים וחסרי ישע. וכל זה כאמור טבעי.

אמנם יש אנשים שמוכנים לעשות ולהקריב הרבה לטובת אחרים, יש אפילו כאלה שבוחרים להקדיש את כל חייהם למען עזרה לנזקקים. זה נשמע אלטרואיסטי, אבל האמת היא שעבור המעשים הטובים האלה הם גם כן מקבלים תגמול כלשהו. הם מרגישים יותר טוב עם עצמם, ומקבלים תחושת סיפוק אישי ממעשי נתינה. יש דתות ותרבויות המטפחות את ערך העזרה ההדדית. בקהילות כאלו, האנשים שעוזרים לזולת זוכים להכרה חברתית ולהערכה. גם זהו גמול אישי נאה כמובן. בהיסטוריה האנושית היו כאלה שניסו להקים חברה צודקת, שבה כל אדם יתרום לאחרים כפי יכולתו, ויקבל את כל צרכיו. כמו משטר הקומוניזם, או מפעל הקיבוצים. הרעיון יפה מאוד, אבל כמו שאנחנו יודעים, זה לא עבד. פשוט כי זה מנוגד לטבע שלנו.

איך שלא מסתכלים על זה, אין לנו אפשרות לעשות משהו שלא מקבלים עבורו שכר כזה או אחר כי גם אנחנו, בני האדם, כמו כל היצורים החיים, כפופים לחוקי הטבע. בתהליך ההתפתחות הטבעי, האגו שלנו הולך וגדל בהתמדה וכתוצאה מכך, מצב החברה האנושית הולך ומדרדר. מצד אחד, האדם הוא יצור חברתי וזקוק לחיי משפחה וקהילה, ומצד שני האגו של כולנו הולך ומתעצם ואנו חווים יותר ויותר קשיים ביחסים בינינו. ברמה האישית, בעבודה, במשפחה, בקשרי חברות, וברמה הגלובלית ביחסים בין עמים ומדינות. אז מה עושים? האם נגזר עלינו לחיות לנצח בתרבות של אדם לאדם זאב? הן ידוע שהערך של אהבת הזולת הוא היסוד של עם ישראל, אך כיצד נצליח להגיע לשם?

בני ברוך מלמדים אותנו איך לתקן את הטבע האנושי, שלב אחרי שלב, ולעשות את הטרנספורמציה כיחידים וכחברה. מחברה כוחנית, נצלנית ודורסנית, לקהילה המושתתת על נתינה, דאגה לזולת וערבות הדדית. זהו תהליך שכולנו נעבור, כי זהו חלק מתהליך ההתפתחות הטבעי שלנו כבני אדם, אך בידינו יש אפשרות לזרז אותו, בעזרת הכלים שחכמת הקבלה נותנת ללומדיה, ולחיות בעולם טוב יותר.